<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ד' פכ"ח</h1>
<h2>דף ס:</h2>
הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם. כשיוצא מברך אשר יצר את האדם בחכמה עד ומפליא לעשות. ואם רוצה להתפלל כשיוצא מנקביו מברך על נטילת ידים ואשר יצר. כל הברכות שכתבנו צריך לומר בהם שם ומלכות ואינו מברך אותם אלא כשרואה הדבר מל' יום לל' יום. ועל הרעמים אחר שעברו אותם עבים ונימוחו ונראו פעם אחרת ונשמע קול רעם מברך שנית. לעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה ויברך במקום שצריך לברך. בדבר שהוא מנהג אין מברכין כגון ערבה ואף על פי שהוא מנהג נביאים. אבל בהלל של ראש חדש ושל חולו של מועד מברכין. כל דבר שהסתפק אם טעון ברכה או לאו אין לברך שלא יעבור על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ולעולם הוי הולך אצל החכמים כדי שילמדוך הברכות וההודאות כדי להודות לשמו הגדול יתברך כתקנו. ועל כל דבר ודבר במקומו וזמנו. כדי שתדע מה שמו ומה שם ישראל בנו. מה מאכלו מה מזונו, כל דבר על מכונו. לפאר לקונו, שהכל ברא לרצונו. ושמש החכמים נלמוד האמת ולשקר לא יהיה עד. ויברך ברכותיו כפ' הענין והמועד. כמו שאמר דוד בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד.
